אתמול שודר הפרק הראשון לעונה של התכנית המצויינת “בטבעת זו” בהנחייתה של גלית גוטמן על יחסים.
שוב רואיינו זוגות על הקשר שלהם, שהדרדר חיש קל תוך שנים מספר ומלווה בתחושות תסכול/כעס/בדידות/שגרה/ילדים על רקע צילומים רומנטיים מהחתונה, כאשר הם נראו מאוהבים כאילו אין דבר שיוכל לפגוע בהם.
כמו תמיד כשאני נתקלת בהבנה עד כמה התופעה רחבה ורווחת, הוצפתי בתחושות צער גדול למראה המספר הרב של הזוגות שלא מצליחים לשמור על האינטימיות החברות והמשיכה לאורך זמן ומרגישים בודדים, מאוכזבים ומתוסכלים.
איך זה שכמעט כולם רוצים בזוגיות חמה, קרובה אוהבת ותומכת, ואיך זה שכל כך מעטים מצליחים לחוות זוגיות כזו?
מסתבר שהמספר ההולך וגדל של אחוזי הגירושין עדיין לא מספיק כדי להביא אותנו להתעורר ולהבין שמשהו כאן לא עובד, וכשמשהו לא עובד, צריך להפיק לקחים ולעשות שינוי.
לא. לא מספיקה הכימיה הפיזיקה ושאר ברקים רעמים וזיקוקין בתחילת קשר כדי להחזיק חיים שלמים של זוגיות טובה.
לא, לא מספיק להביא ילדים ולחשוב שהם יהוו דבק לחבילה הזו.
לא, זו טעות לחשוב שבן הזוג צריך להיות דומה לי/ לנחש למה אני זקוקה/ ולענות על כל צרכיי.
יש עוד הרבה לאווים שאני יכולה לחשוב עליהם, אבל אני מעדיפה להתמקד בחיובי ובמה שכן ניתן וצריך לעשות, כבר משלב הבחירה שהוא השלב הראשוני של כל הסיפור הזה.
על מנת שבחירת בן/בת זוג תהיה טובה ונכונה, עלינו להיות ראשית מודעים לעצמנו ולמה ומי אנחנו זקוקים לצידנו על מנת לקיים קשר בריא ומיטיב.
משפטים כמו “הוא עשה לי או לא עשה לי את “זה”” אינם מספקים יותר או תורמים משהו בעל ערך לבנית קשר זוגי.
משיכה חזקה תגרום לנו בדרך כלל לשעוט בעיוורון אחר האדם שממול, אולם אין היא מבטיחה בשום אופן את הצלחתו של הקשר בהמשך, אל תכעסו עלי, אבל אולי אפילו להיפך.
נכון, רצוי וצריך שנרצה גם לגעת, לנשק, לחבק וללטף את האדם שאיתו נבחר להיות. יחד עם זאת הרצון לגעת צריך להיות מלווה בקיומם של דברים חשובים לא פחות כמו-
מי הוא האדם הזה? האם יש בו את התכונות החשובות לי באמת? מדוע אני נמשכת אליו? האם יש שם משהו שלא באמת עושה לי טוב ואני מתעלמת ממנו?
משיכה חזקה היא רק משיכה. מקורה לרוב הוא בחסכים שלנו ובהשלכתם על האדם השני. רוב מערכות היחסים נכשלות כאשר שלב העיוורון וההשלכה מסתיים וצריך להתחיל לחיות עם אותו אדם, ומי שהוא באמת.
ולכן, כל כך חשוב להיות מודעים מההתחלה למי אני, מי הוא, והאם זה מתאים יחד, גם אם זה קצת מקלקל את חגיגת הזיקוקין והריגושים.
הזיקוקין והריגושים ילכו, האדם ישאר.
על הבחירה להיות מאוזנת, כך שגם הראש (ההגיון) וגם הרגש יהיו בעד, ולא רק אחד מהם יבחר. כשהבחירה מתאימה גם לראש וגם לרגש, התחושה בדרך כלל תהיה נעימה, טובה ובעיקר, נכונה ורגועה.
אם לדוגמא אבחר אדם שאוהב להיות חופשי וספונטני, ושיגרה עושה לו רע ואילו אני אדם שאוהב סדר, שגרה וקביעות, רוב הסיכויים שבהתחלה אתלהב מהקלילות שלו שאני חסרה אותה, אבל בהמשך לא אוכל לסבול אותו בדיוק בגלל אותה תכונה. חוסר היציבות שלו יאיים עלי, והמרחב המשותף יהפוך לזירת קרב במקום למקום רגוע וטוב.
לא קל לנו לדעת ולזהות מי אנחנו באמת, ועוד יותר קשה לזהות מה מביא איתו בן הזוג. ודוקא משום כך, כל כך חשוב לדעת לזהות את הערכים החשובים לנו, לספר עליהם במפגש עם בן זוג פוטנציאלי ולבדוק עם אילו ערכים הוא מגיע.
האם אני מתמקדת יותר בדברים החיצוניים כאשר אני בוחרת? אלה שלא יהיו משמעותיים לאורך זמן? האם אני מתרשמת ממילים ולא בודקת את המעשים? האם אני מייפה את מה שאני רואה רק כדי לא להשאר לבד?
בדיוק באותו אופן בו שני שותפים יחברו יחד כדי להקים עסק, כך גם בזוגיות. צריך לבדוק שיש התאמה ויש מקום לשיתוף פעולה למען פרוייקט משותף. במקרה הזה מדובר בזוגיות.
כשאנחנו בוחרים בן זוג ממקום עיוור, או מתוך פחד להיות לבד, או מתוך המחשבה (המוטעית) שבן זוג ימלא לנו את החוסרים והבורות שלנו, אנחנו יכולים להיות די בטוחים שהקשר לא יצלח.
זו אשליה שדינה אכזבה גדולה.
נכון, זה לא קל ודורש אומץ לב לעשות את הדרך להכרה עצמית, להתמודדות עם הפחדים הקדמוניים, ועם הפיכחון שמביא עמו את ההבנה שאין מרשמי קסם לאושר, גם לא בדמותו של האביר על הסוס הלבן או הנסיכה הקסומה.
אבל בדיוק כמו שתחומים אחרים כמו לימודים עבודה והורות דורשים מאיתנו התמודדות עם קשיים ואימון, כך גם זוגיות.
אדלר (אלפרד) אמר כבר לפני כמאה שנה שזוגיות היא המשימה הכי קשה ודורשת אומץ לב בחיינו ולכן, פעמים רבות נבחר דוקא בבן זוג שבחירה בו תביא לכשלון הקשר, וכך נוכל להאשים אותו בכשלון ולאשר לעצמנו ש”זוגיות זה קשה ואין סיכוי שזה יצליח”.
בחירה בבן זוג פנוי לקשר, שאיתו אפשר לקיים שותפות חברית, שמחה ואוהבת דורשת גם מאיתנו את האחריות להיות כאלה.
מסתבר (שוב) שאנחנו האויבים הכי גרועים של עצמנו, וזאת על שום כניעתנו לפחדים הקדומים.
אם רק נאמין...שהחיים הם כאן ועכשיו, שכל יום בו אנחנו סובלים הוא יום אבוד, שיש לנו את החובה והזכות לחיות בטוב עד כמה שניתן.
מעבר לכל המילים, הספרים והסרטים שקראתי וצפיתי על זוגיות, אלה שהכי נגעו בי ומעבירים בהווייתם מהי
זוגיות טובה הם הניה ודב, זוג שתועדו לכבוד 65 שנות נישואין. סרטון קטן עם השראה ענקית בצידו ועם הרבה מידע שמקופל בין הצחוק, המגע והמילים על מהותו של קשר בריא וארוך שנים.
